בלב תגליותיו האדמיניסטרטיביות של מר האברד נמצא לוח ההתארגנות, או "Org Board", כפי שהוא ידוע בפי כול. לוח ההתארגנות, שפותח ב-1965, הוא התרשים של המתכונת הארגונית, והוא מתאר כל פונקציה שנחוצה לפעילות של קבוצה מוצלחת. למעשה, לוח ההתארגנות מתאר את המתכונת הארגונית האידיאלית עבור כל פעילות.

המתכונת מתארת פעילויות – בין אם של קבוצה או של אינדיבידואל – במונחים של שבע דיביזיות עיקריות. הדיביזיות, בתורן, מפרטות את כל החובות, התפקידים והפעולות הנחוצים למאמץ מתואם. דיביזיות 1 עד 7 של לוח ההתארגנות מסודרות ברצף שידוע בתור "מחזור הייצור". שוב, הרצף הזה אינו מבוסס על משהו שרירותי. כאשר מר האברד מדבר על מחזור הייצור, הוא לא מדבר במונחים של קו ייצור או המכונה האנושית שמרכיבה את המתכונת הארגונית בעולם החברות. במקום זה, הוא מדבר על אותן פעילויות ספציפיות שכל הייצור, בין אם של יחיד או של קבוצה, מתרחש לפיהן מטבעו. למעשה, אם אדם רוצה להשיג משהו, הוא חייב לבצע את שבעת הצעדים הבסיסיים האלה. במובן הזה, לוח ההתארגנות הוא לא רק השיטה האידיאלית לארגון מוצלח, הוא למעשה השיטה היחידה לארגון מוצלח.

לאחר שתיארנו את המבנה הארגוני הבסיסי, ניתן כעת להתחיל להבין את קווי המדיניות הספציפיים, שלפיהם פועל אותו מבנה. קווי המדיניות האדמיניסטרטיביים הללו כלולים בסדרה של כרכי עיון שידועים בתור 'קורס מנהלי ארגונים' (OEC). כרכי ה-OEC האלה מספקים את התיאוריה והפירוט של כל היבט פעיל בארגון – החל משכירת כוח אדם ועד להתנהגות האתית של העובדים, מקידום ועד לבקרת איכות ועוד. למעשה, ישנו כרך עבור כל דיביזיה בלוח ההתארגנות, שמפרט את הפעולות והפונקציות המדויקות של אותה דיביזיה. בכרכים נוספים שידועים בתור 'סדרת כרכי הניהול', מר האברד מספק באופן דומה את כל מה שמנהל צריך לדעת על הנושא של איך לנהל ארגון, כמו איך לארגן, איך להיות מנהל, איך לייסד, איך לטפל בכוח אדם, ואפילו אומנות יחסי הציבור. לפיכך, כרכי ה-OEC מספקים את קווי המדיניות שלפיהם אדם מנהל ארגון, ואילו 'סדרת כרכי הניהול' מספקים את קווי המדיניות שבאמצעותם ארגונים מנוהלים.

בין העקרונות שנמצאים בקווי המדיניות האלה נמצאים "מצבי הקיום" החיוניים ביותר, שמר האברד הגדיר אותם במונחים של מידת ההצלחה או ההישרדות של משהו. הרעיון הבסיסי ידוע במעומעם לאדמיניסטרטור המיומן, שמדבר במונחים של "בריאות התאגיד". אבל בעוד שהרעיון של בריאות התאגיד מרמז רק על שני מצבים – טוב או רע – והוא אינו מציע אמצעי מדויק לשיפור הבריאות הזו, מר האברד מספק הרבה יותר. ליתר דיוק, מר האברד ניתח את הדרגות השונות של הישרדות – ממצב של אי-קיום למצב של סכנה, למצב של חירום, ועד למצב של פעילות נורמלית, שפע ועוצמה. יותר מכך, הוא פירט את הנוסחאות או הפעולות הנחוצות שאדם חייב לנקוט כדי לשפר כל מצב. כלומר, פשוט על-ידי ביצוע הצעדים המתוארים, אדם עולה דרך כל מצב פעולה לזה שאחריו, עד שהארגון שלו אכן משגשג. 

על מנת להימנע מניחושים בנוגע למצב הפעולה של אדם, מר האברד פיתח גם את השיטות לפיקוח על הבריאות הארגונית לפי סטטיסטיקות. סטטיסטיקה היא מספר או כמות שמשווים אותם למספר או לכמות קודמים של אותו הדבר. סטטיסטיקות מתייחסות לכמות העבודה שנעשתה או לערכה, והן המדד האמין היחיד לכל ייצור או פעילות, בין אם של ארגון או של אדם יחיד. אם כן, מבחינה אדמיניסטרטיבית, הסטטיסטיקה מספקת את הברומטר של הבריאות הארגונית, בעוד שמצבי הקיום של מר האברד מספקים את האמצעי לשיפור מצב הבריאות. כשמשתמשים בכלים הללו בצורה נכונה, הם מאפשרים לבודד באופן מדויק את האיזורים הבעייתיים, ומאפשרים לשפר את אותם איזורים בעייתיים.